Sat, 1 November 2014
8th of Cheshvan, 5775
- ח׳ בְּחֶשְׁוָן תשע״ה
- 19th of Aban 1397
- in Occupied Iran
עורך ראשי דויד פאחרי
*************
הפרשה נמצאת בספר בראשית
מפרק י"ב - פרק י"ז
הפרשה מתחילה במילים:
ויאמר אלוהים אל אברם
לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך
אל הארץ אשר אראך
לאחר שנפרדנו מנח נפגוש בפרשה שלנו את אברם, הוא אברהם אבינו, המאמין הגדול, איש החסד ומייסד האומה העברית.
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה, בְּרָכָה". המקרא אינו מספר לנו מיהו אברהם ומדוע ה' מתגלה דווקא אליו. הפרשה פותחת בציווי של ה' לאברהם:לקום ולהתחיל מחדש .לך למסע לארץ לא נודעת-ארץ כנען, והאמן באלוקים אחד. ה' מבטיח את ברכתו לאברהם ולצאצאיו. אברהם מתאפיין בנדודים הרבים שלו בדרך אל ארץ ישראל ובתוכה. בזמן הרעב בארץ ישראל, נודדים אברהם ומשפחתו למצרים. שם מתרחשת "תקרית דיפלומטית" בין אברהם לפרעה, מלך מצרים, בגלל יופייה של שרה.
לא רק אברהם נודד בפרשה, גם לוט (בן אחיו של אברהם) נודד מהמשפחה, ופונה לכיוון סדום. ההחלטה על המעבר לסדום מתקבלת לאחר שרועי הצאן של אברהם רבים עם רועי הצאן של לוט. אברהם מפשר ביניהם ואומר:"אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה". (בראשית פרק י"ג פסוקים ח'-ט')
בפרשתנו מסופר גם על מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים. במהלך המלחמה נופל לוט בשבי ואברהם יוצא לשחרר אותו. לאחר המלחמה, כורת אלוקים ברית עם אברהם – "ברית בין הבתרים", ומבטיח את ארץ ישראל לזרעו של אברהם, עם ישראל: "ויאמר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וספור הַכּוֹכָבִים,אִם תּוּכַל לִסְפור אֹתָם; ויאמר לוֹ, כּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ... לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת". (בראשית, פרק ט"ו, פסוקים א ו-ה)
בהמשך הפרשה- מסופר לנו ששרי, היא שרה אמנו אשת אברהם, לא מצליחה ללדת. היא מציעה שהגר שפחתה תהיה עם אברהם ותלד לו בן במקומה. הגר אכן נכנסת להריון, ומזלזלת בשרה על שלא הצליחה להרות. שרה פונה אל אברהם האומר לה- זוהי שפחתך! זכותך להחליט איך להתייחס אליה. שרה מתנהגת אל הגר ביד קשה והגר בורחת מן הבית. מלאך ה' נגלה אליה, מנחה אותה לשוב לביתה ומבטיח לה שבנה - ישמעאל, יהיה גם הוא בעל צאצאים רבים. הגר חוזרת הביתה ויולדת את ישמעאל, בנו בכורו של אברהם.
בסוף הפרשה נגלה ה' אל אברהם ולצד ההבטחות נוספות על ריבוי צאצאיו וירושת ארץ ישראל, משנה ה' את שמותיהם של אברם ושרי לאברהם ושרה ומצווה על עריכת ברית המילה. אברהם מל את עצמו בגיל 99 (!!!) וגם את בנו ישמעאל.
* הפטרה *
של פרשת
* לך לך *
( הקשר בין הפרשה וההפטרה )
ישעיה פרק מ'.
מי העיר ממזרח?
צדק יקראהו לרגלו.
פרשת לך לך מתחילה בציווי שציווה ה' את אברם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה". התורה אינה מקדימה ומספרת לנו מי הוא אותו אברם המקבל את הציווי והברכה. בדברי הנביא ישעיה, שאותם אנו קוראים בהפטרת השבוע, מכונה עם ישראל בכינוי: זרע אברהם אוהבי. "ואתה ישראל עבדי, יעקב אשר בחרתיך, זרע אברהם אהבי". אברהם מכונה כאן אוהב ה'. ומבאר רד"ק: שאהבני ודבק בי ויצא מתוך עובדי פסילים ואלילים. אברם שעריסתו עמדה ליד אלילי אביו תרח, במרכז התרבות האלילית של העולם לאחר המבול, מתחיל עם חדש, עולם חדש, עולם האמונה באל אחד. מספר המדרש בבראשית רבה: אמר ר' יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם. אברהם הוא ירא אלוהים, כפי שמעיד עליו הקב"ה לאחר נסיון העקידה, אבל יראה זו באה מאהבה. בברייתא שבבלי סוטה ל"א, ע"א, אומר רבי שמעון בן אלעזר: גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה. בתלמוד שם שואלים מנין לנו שירא האלוהים הנאמר באברהם הוא מאהבה ומשיבים מן הפסוק שבישעיה: דכתיב זרע אברהם אוהבי.
הקב"ה פונה אל הגויים בשאלה: "מי העיר ממזרח, צדק יקראהו לרגלו, יתן לפניו גויים ומלכים ירד, יתן כעפר חרבו כקש נידף קשתו, ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבוא" מי עורר וזרז את האיש אשר הצדק לרגליו, לבוא ממזרח? ודרשו חז"ל שהאיש הוא אברהם אבינו שבא מאור כשדים, שהיא ממזרח לארץ ישראל. צדק יקראהו לרגלו - הכוונה שבכל מקום שבו דרכה כף רגלו של אברם היה קורא צדק, כלומר מלמד את הבריות ללכת בדרך הצדק. הכתוב מספר על אברהם שמלא את צו ה': "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'... ויקח אברם את שרי אשתו וגו' ... ואת הנפש אשר עשו בחרן", ובמדרש רבה אמר ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: אם מתכנסים כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולים לזרוק בו נשמה, ואת אמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן? אלא אלו גרים שגיירו, ואם כן - שגיירו, למה אמר עשו? אלא ללמדך, שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו, כאילו בראו. בילקוט שמעוני מבאר רבי ראובן את הפסוק: מי העיר ממזרח: ישנים היו אומות העולם מלבוא תחת כנפיו של הקב"ה. ומי העירן לבוא תחת כנפיו? אברהם, שנאמר מי העיר? ובבראשית רבה על הפסוק: צדק יקראהו לרגלו - "אמר רבי ראובן: צדקה הייתה צווחת ואומרת: אם אין אברהם אין מי יעשה אותי. לדעת המדרש המובא בילקוט שמעוני, באים לידי ביטוי מעשיו של אברהם להפצת הצדק והאמונה בה', גם בפסוקים שבהפטרה המתארים את אפסות האלילים: ויחזק חרש - זה שם שהיה חרש ועשה את התיבה, את צורף - זה אברם שנצרף בתוך כבשן האש, מחליק פטיש את הולם פעם - שהחליק פטישו והלם את כל באי עולם פעם אחת. אומר לדבק טוב הוא - אלו העכו"ם שאומרים מוטב לידבק באלוהיו של אברהם ולא לידבק באלילים של נמרוד. ויחזקהו במסמרים לא ימוט - ויחזק אברם את שם במצוות ובמעשים טובים ולא ימוט אברהם.
חכמים אחרים מצאו בכתוב בישעיה רמז לאירועים נוספים שעליהם מסופר בפרשתנו, מלחמתו של אברהם בארבעת המלכים להצלתו של לוט: מי הוא שהעיר לבם של מזרחיים שיבואו ויפלו ביד אברהם? צדק יקראהו לרגלו - חי העולמים שהיה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך... ובהמשך המדרש מחלוקת בין ר' יהודה ור' נחמיה בביאור הכתוב "יתן לפניו גויים, ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נידף קשתו." ר' יהודה אומר: אברהם היה משליך עליהם עפר והוא נעשה חרבות, קש ונעשה חיצים. ור' נחמיה אמר: יתן עפר לא נאמר אלא 'כעפר' - הן היו משליכים חרבות על אברהם ונעשין עפר, חיצים והן נעשין קש. הדא הוא דכתיב: ירדפם יעבור שלום. גם התרגום הארמי מתרגם את הכתובים באברהם שבא ממזרח לארצו וניצח מלכים אדירים. פרקו של ישעיה נבחר כהפטרה לפרשת לך לך כיוון שדבריו הם הרחבה של המסופר בפרשה. ישעיה מתאר את אברהם אוהב ה', איש הצדק והאמונה , אברהם הלוחם ומציל. זהו אברם בו בחר ה'. ההפטרה מרחיבה ומבארת את המסופר בפרשה.
בפרשת לך לך מתחילה ההיסטוריה העברית. לאדם הראשון אין אנו קוראים אדם אבינו, אף נח לא זכה לתואר הזה, אף על פי שמחלציו יצאה כל האנושות. רק אברהם הוא האב הראשון, אב שיש לו המשך.
בדברי הנביא ישעיה, שאותם אנו קוראים בהפטרת השבוע, מכונה עם ישראל בכינוי: זרע אברהם אוהבי. "ואתה ישראל עבדי, יעקב אשר בחרתיך, זרע אברהם אהבי". אברהם מכונה כאן אוהב ה'.
ומבאר רד"ק: "שאהבני ודבק בי ויצא מתוך עובדי פסילים ואלילים."
אברם שעריסתו עמדה ליד אלילי אביו תרח, במרכז התרבות האלילית של העולם לאחר המבול, מתחיל עם חדש, עולם חדש, עולם האמונה באל אחד.
גורלו של עם ישראל ומשימותיו דומים לאלה של אברהם. "למה נקרא שמו אברהם העברי? שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד."
בהליכתו של אברם מארצו אל הארץ מתחילה ההיסטוריה של עם ישראל.
בבראשית רבה פרשה מ' דרשו: "אמר הקב"ה לאברהם, צא וכבוש הדרך לבניך".
בהפטרה אנו קוראים על פנייתו של הקב"ה אל הגויים בשאלה: "מי העיר ממזרח, צדק יקראהו לרגלו, יתן לפניו גויים ומלכים ירד, יתן כעפר חרבו כקש נידף קשתו, ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבוא". במדרש שוחר טוב לתהילים מזמור ק"י אמר ר' ראובן על פסוק זה: ישנים היו אומות העולם מלבוא תחת כנפי השכינה. ומי העירן לבוא לחסות תחת כנפיו? אברהם שנאמר: מי העיר ממזרח. ואל תאמר לאומות העולם בלבד העיר אברהם אלא אף הצדקה הייתה ישנה - והעירה. כיצד? אברהם פתח לו פונדק והיה מקבל את העוברים ושבים, שנאמר ויטע אשל בבאר שבע. אמר ר' עזריה שבנה לו פונדק והיה מקבל את העוברים ושבים. הוי צדק יקראהו לרגלו. דבר אחר צדק יקראהו לרגלו - צדיקו של עולם מלווה אותו. אמתי? כשבא לעשות מלחמה עם אמרפל וחבריו.
בדרשה אחרת דרשו חז"ל שהאיש שהעיר ממזרח הוא אברהם אבינו שבא מאור כשדים, שהיא ממזרח לארץ ישראל. צדק יקראהו לרגלו - הכוונה שבכל מקום שבו דרכה כף רגלו של אברם היה קורא צדק, כלומר מלמד את הבריות ללכת בדרך הצדק.
הכתוב מספר על אברהם שמלא את צו ה': "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'... ויקח אברם את שרי אשתו וגו' ... ואת הנפש אשר עשו בחרן",
ובמדרש רבה אמר ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: אם מתכנסים כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולים לזרוק בו נשמה, ואת אמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן? אלא אלו גרים שגיירו, ואם כן - שגיירו, למה אמר עשו? אלא ללמדך, שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו, כאילו בראו.
בבראשית רבה על הפסוק: צדק יקראהו לרגלו -
"אמר רבי ראובן: צדקה הייתה צווחת ואומרת: אם אין אברהם אין מי יעשה אותי.
לדעת המדרש המובא בילקוט שמעוני, באים לידי ביטוי מעשיו של אברהם להפצת הצדק והאמונה בה', גם בפסוקים שבהפטרה המתארים את אפסות האלילים:
ויחזק חרש - זה שם שהיה חרש ועשה את התיבה, את צורף - זה אברם שנצרף בתוך כבשן האש, מחליק פטיש את הולם פעם - שהחליק פטישו והלם את כל באי עולם פעם אחת. אומר לדבק טוב הוא - אלו העכו"ם שאומרים מוטב לידבק באלוהיו של אברהם ולא לידבק באלילים של נמרוד. ויחזקהו במסמרים לא ימוט - ויחזק אברם את שם במצוות ובמעשים טובים ולא ימוט אברהם.
כאמור, מצאו חכמים בכתוב בישעיה רמז לאירועים שעליהם מסופר בפרשתנו.
כמו מלחמתו של אברהם בארבעת המלכים להצלתו של לוט:
"מי הוא שהעיר לבם של מזרחיים שיבואו ויפלו ביד אברהם? צדק יקראהו לרגלו - חי העולמים שהיה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך..."
בהמשך המדרש מחלוקת בין ר' יהודה ור' נחמיה בביאור הכתוב "יתן לפניו גויים, ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נידף קשתו."
ר' יהודה אומר: אברהם היה משליך עליהם עפר והוא נעשה חרבות, קש ונעשה חיצים. ור' נחמיה אמר: יתן עפר לא נאמר אלא 'כעפר' - הן היו משליכים חרבות על אברהם ונעשין עפר, חיצים והן נעשין קש. הדא הוא דכתיב: ירדפם יעבור שלום. גם התרגום הארמי מתרגם את הכתובים באברהם שבא ממזרח לארצו וניצח מלכים אדירים.
פרקו של ישעיה נבחר כהפטרה לפרשת לך לך כיוון שפרטים רבים שבו מדברים על אברהם, ומזכירים את המעשים שעליהם מסופר בפרשה.
ישעיה מתאר את אברהם אוהב ה', איש הצדק והאמונה , אברהם הלוחם ומציל. זהו אברם בו בחר ה'.
ההפטרה מרחיבה ומבארת את המסופר בפרשה.
****************
חדשות על העולם היהודי
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שבוע טוב ונעים
No comments:
Post a Comment