הפטרת חיי שרה
כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי
בחלקה הראשון עוסקת פרשת השבוע בקניין מערת המכפלה. בחלקה השני סיפור שליחת העבד למצוא אישה ליצחק, ונישואיי רבקה ויצחק. רבקה תופשת את מקומה של שרה באהל האבות: "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו". כאן מסתיימת פעולתו של דור האבות הראשון, אברהם ושרה ומתחילה פעולת הדור החדש, יצחק ורבקה. בטרם מתחילה התורה בסיפור תולדות יצחק, כפי שנקרא בפרשת השבוע הבא, היא מספרת לנו על תולדות אלה שלא ימשיכו את הענף המשפחתי את תולדות בני הפילגשים ואת תולדות ישמעאל. התורה מספרת כי אברהם דואג כבר בחייו שיצחק יהיה יורשו: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם."
הפטרת השבוע מספרת על אחרית ימיו של המלך דוד, ועל הבטחתו בשבועה כי שלמה, בנה של בת שבע, ימלוך אחריו. גם בהפטרה מסופר תחילה על אדוניה בן חגית אשר לא יהיה, בסופו של דבר, ממשיך השושלת, למרות שהוא מתנשא לאמר: "אני אמלוך". אברהם בפרשה, ודוד בהפטרה מגיעים לסוף ימיהם ודואגים להמשכיות. שניהם דואגים ליורשים רוחניים. אברהם מייעד את ההמשכיות לבנו הצעיר: יצחק, ומדלג על בנו הגדול: ישמעאל. יצחק, בנה של שרה, הוא הראוי למלא את הצוואה שאברהם מייעד לביתו, ולפיכך בו בחר אברהם. דוד דוחה את בנו הגדול, אדניה בן חגית, המתנשא לאמר: "אני אמלוך", ונשבע לבת שבע אם שלמה: "כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי". סיפור העבד הנשלח למצוא אשה ליצחק פותח: "ואברהם זקן בא בימים", כך גם מתחיל סיפורו של דוד: "והמלך דוד זקן בא בימים". אברהם שולח את עבדו למרחקים, כדי לנסות ולמצוא אשה ראויה לבנו. נישואין, משפחה, הם המסגרת להמשכיות, להעברת המסורת. אברהם מחפש אשה מתאימה לבנו, כדי שיוכל למלא את צוואתו: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". רק לאחר שנמצאה אשה כזו, יכול אברהם לסיים את חייו בשקט: "וימת אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע". דוד מתאר את דרכו בפסוק בתהילים: "חסד ומשפט אשירה" (ק"א, א). הכתוב מספר על דוד: "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו". (שמואל ב' ח' טו). דוד המלך מבטיח שעל כסא ממלכתו יעלה הבן הראוי לכך, הבן אשר לו ייעד את המלכות: שלמה. בילקוט שמעוני לתחילת ספר מלכים, מקשר המדרש בין אברהם בזקנותו לדוד בזקנותו. שניהם זכו לזקנה מכובדת רק בזכות שאיפתם לצדקה: "והמלך דוד זקן בא בימים" זהו שאמר הכתוב (במשלי ט"ז, לא) עטרת תפארת שיבה, היכן היא מצויה? "בדרך צדקה תמצא". ממי את למד? מאברהם, על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לשיבה, שנאמר בו 'בשיבה טובה' וזכה לזקנה שנאמר 'ואברהם זקן בא בימים'. וכן אתה מוצא בדוד, על ידי שכתוב בו ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו' זכה לזקנה. שנאמר: 'והמלך דוד זקן בא בימים'. למרות הדמיון הרב בין הסיפורים, בולט מאד הניגוד שביניהם. מאהל משפחה צנוע, אליו מכניס יצחק את רבקה, ובו תמשך דרכו של אברהם, אנו עוברים להיכלות מלכים, מפוארים אך מלאי תככים. לעומת יצחק המחכה שאביו ידאג לו לאישה, ואינו נדחק להיות היורש, אדוניה אינו ממתין למותו של דוד ומנסה למלוך עוד בחיי אביו. לעומת אברהם, זקן בא בימים, אשר כוחו במותניו, היוזם והמחליט, בולטת דמותו החוורת של דוד הזקן אשר הבגדים אינם יכולים להחם את גופו, ואשר אינו מודע למתרחש בממלכתו. גם כאשר עושה לו אדוניה בן חגית רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו, לא עצבו אביו לאמר: "מדוע ככה עשית"? כאשר אדוניה מכתיר את עצמו צריכים בת שבע ונתן הנביא להסב את תשומת ליבו ולדאוג שהמלוכה תשוב לשלמה. כך מבטא מדרש בראשית רבה את ירידתו של דוד באחרית ימיו: כתיב והמלך דוד זקן, וכיוון שנטה למות מה כתוב בו? ויקרבו ימי המלך דוד אינו כתוב כאן, אלא ויקרבו ימי דוד. אל מול התככים של ארמון המלוכה, אל מול אדוניה הפועל נגד רצון אביו, בולטות השלווה, הפשטות והתמימות שבאוהלו של אברהם, ויצחק הפועל בהתאם לרצון אביו. אוהלו של אברהם ועתידו נראים הרבה יותר חזקים ויציבים מארמון המלכות הספון ארזים. דווקא מתוך התבוננות בהיכלות המלכים אנו מעריכים את הפשטות והתמימות באוהלם של האבות.
No comments:
Post a Comment