שבת
שלום
ט״ו בְּחֶשְׁוָן תשע״ד
15th of Cheshvan, 5774
- Saturday, 19 October 2013
אנו למדנו כבר בגיל מוקדם ששלושה מלאכים באו אל אברהם, אולם אברהם יודע שאלו מלאכים רק בשלב מאוחר הרבה יותר. במאמרנו ננסה לשכוח את העובדה שמלאכים באו לבקר את אברהם ונקרא את הסיפור מנקודת המבט של אברהם ושרה החושבים שבאו אנשים רגילים.
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"-ה' נראה לאברהם. אין לנו ידיעה מה נאמר או קרה שם. בדרך כלל כאשר ה' נראה למישהו מדובר בציווי או בנבואה אחרת. הפרשנים דורשים שה' קיים מצוות ביקור חולים, לראות איך אברהם מתאושש מברית המילה. התורה מדגישה שהיה יום חם במיוחד.
"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה" - אברהם מסתכל ורואה שלושה אנשים (הוא אינו יודע שמדובר במלאכים). הלשון ניצבים עליו קשה, שהרי הם לא לידו (הוא צריך לרוץ לקראתם). רש"י מפרש שעמדו במקום, כמו מתלבטים האם לפנות לאוהל אברהם או להמשיך בדרכם ולא החליטו, אברהם רואה התלבטות זו ורץ לקראתם להזמינם.
"וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" - פסוק זה ניתן לקריאה בשתי דרכים (רש"י). בדרך הראשונה, אברהם פונה לאנשים ומזמין אותם לביתו, אולם הדרך השנייה, אברהם מבקש מה' שלא יעזוב אותו ויישאר עימו. חישבו על המצב בו מגיעה לבקר אתכם אישיות חשובה מאד. האם באמצע הפגישה תקומו ותעזבו אישיות זו, על מנת לארח שלושה אנשים זרים לחלוטין? עד כדי כך הייתה חזקה הכנסת האורחים אצל אברהם.
אברהם מארח את המלאכים בזמן ששרה מאזינה לדבריהם וצוחקת.
"יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל-עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" - אברהם הבין שהאורחים לא רוצים להטריחו ולכן מציע להם מעט שבמעט, קצת מים, קצת צל, ופת לחם. תחנת התרעננות פשוטה. האורחים משיבים כן תעשה כאשר דיברת, כלומר אל תטרח עבורנו יותר (ומה גם שמלאכים כלל אינם נצרכים למזון)
"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" - ברגע שהאורחים כבר באים, אברהם כמובן מארח אותם בצורה טובה הרבה יותר ממה שביקשו, עוגות, ובקר, הם יושבים והוא זה שעומד תחת העץ. כמו כן התורה מדגישה שאברהם בעצמו טרח בהכנסת האורחים ולא ביקש ממשרתיו (או מישמעאל) לעשות זאת.
"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל" - לשם מה שואלים האנשים על שרה? ייתכן והיה זה מנימוסי אותה תקופה לברר בשלום בעלת הבית. ייתכן ואחרי שהאורחים סיימו לאכול רצו לברך את בעל הבית ובעלת הבית. אולם הספורנו מפרש כי עיקר שליחות המלאכים (שאברהם עדיין אינו יודע אותה) היא לבשר לשרה על הולדת יצחק. שכן אברהם כבר התבשר על הולדת יצחק, כפי שקראנו בפרשת לך לך (פרק י"ז)
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ: וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו"
לוקאס ואן ליידן, לוט ובנותיו,1509
אברהם כבר התבשר על הולדת בן משרה, אולם כנראה לא סיפר זאת לשרה עצמה. הטעם לכך אינו מופיע בכתוב, אולם ייתכן ואברהם לא רצה לצער את שרה עוד יותר על ידי הבטחת הבטחות, מה גם שמצבה של שרה קשה משלו שכן לו יש כבר זרע כלשהו, ולה אין זרע כלל. אולם הבשורה מלווה בשינוי השם משרי לשרה, וייתכן ששרה רצתה לדעת מה הסיבה לכך. אשמח לקבל רעיונות נוספים לשאלות אלו.
"וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו: וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים: וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ "- לשון הרבים שאפיינה את האנשים עד כה מתחלפת ללשון יחיד. ניתן לפרש כי רק מלאך אחד היה צריך לבשר את הבשורה לשרה (וכן קודם הדיבור וידאו המלאכים כי שרה מקשיבה) אולם לי נראה יותר ללכת בדרך המפרשת כי הבשורה עצמה היתה מאת ה' (זוכרים שה' עדיין נשאר עם אברהם?) כמו שאברהם קיבל את הבשורה ישירות מפי ה', כך גם מגיע לשרה אישתו לקבל את הבשורה ישירות מפי ה'. תגובתה של שרה אינה מפתיעה וזהה במדיוק לתגובתו של אברהם. אברהם צוחק בליבו, ושרה בקרבה. שניהם מגיבים שהם זקנים ואיך הם ילדו ורק אחר כך שבן זוגם זקן ואיך הוא ילד! לקח משפחתי חשוב: כשיש בעייה כלשהי לבני זוג, ראה זאת קודם כל כבעייה אצלך ורק אחר כך אצל בן הזוג. את השאלה למה צחקה שרה אומר ה' וזה מופיע מפורש ולא אחד מהאנשים, אולם מי אומר את משפט הסיום לא כי צחקת ניתן שוב לשייך גם לה' או לאחד מהאנשים, או אפילו לאברהם. שהרי ה' בסוף דבריו, כנראה מפסיק להתגלות. האנשים לא יודעים ששרה צחקה, ואולי שרה מנסה להתנצל בפני אברהם, והוא זה שאומר לה, לא כי צחקת (שהרי אי אפשר להסתיר דברים מה').
"וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" - אברהם ממשיך את מצוות הכנסת האורחים עד לסיומה, אכילה שתייה ולוייה. אם נפרש שלא המלאכים בישרו אלא ה' הוא זה שבישר ואברהם הוא זה שמדבר עם שרה, הרי שהמלאכים עצמם לא מילאו שום תפקיד אקטיבי עד כה (פרט לעצם הנסיון של אברהם, האם יקיים בהם את מצוות הכנסת האורחים).
"וַה' אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ-בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל-אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר עָלָיו: וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: אֵרֲדָה-נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם-לֹא אֵדָעָה" - זוהי התגלות שנייה לאברהם בפרשה, אחרי שעובר זמן מה של הליווי. המעניין בפסוק או שכתובות כאן הציפיות מזרעו של אברהם. לשמור את דרך הק ולעשות צדקה ומשפט. ייתכן שהעובדה שהזכרנו בתחילת הפרשה שאברהם נוטש את ה' ורץ לארח אנשים זרים, היא היא אותה צדקה ודרך ה'!
"וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'" - למעשה רק בנקודת זמן זו אברהם יכול להבין כי אותם אנשים הם מלאכים, הרי ה' אמר לו כבר שהוא הלך לרדת ולבקר בסדום, והאנשים שנמצאים עימו הולכים בדיוק לסדום. אברהם מבין שאין זה מקרה, ושהאנשים הם למעשה מלאכי ה'. מתוך ידיעה זו עובר אברהם לנהל דו שיח ארוך עם ה', ואכן בפעם הבאה שהתורה מתייחסת לאנשים היא כבר מכנה אותם מלאכים (י"ט א): "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה...".
דו השיח מתחיל במילים "ויגש אברהם". אברהם כבר עומד לפני ה' ולמה צריך שוב לגשת? הורה מלמדת אותנו שפנייה לה' דורשת הכנה, אפילו שאתה כבר לפני ה' עליך לעשות עוד עבודת הכנה לפני שאפשר לגשת ולבקש את מבוקשך. הבקשה הראשונה של אברהם היא יותר ספונטנית ומלאה תעוזה ורגש:
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע: אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"
אברהם אינו יכול לשאת עוול. אפילו שהוא יודע כנראה שלאנשי סדום מגיע עונש, הוא מתקשה להאמין שאין מספר זעום של צדיקים בסדום שיוכלו להציל את כל העיר. תשובותיו של ה' לאורך הדו שיח, והבקשות החוזרות של אברהם עד שמגיעים לעשרה צדיקים בלבד מראות לאברהם כי אפילו עשרה צדיקים אין בעיר. בנקודה זו מבין אברהם שהמצב כנראה אבוד ועל סדום ועמורה נגזרה השחתה.
לסיכום, מהנהגותיהם של אברהם ושרה בפרק זה למדנו על חשיבות הקיום של מצוות הכנסת אורחים, של חשיבות הקיום של מצוות בעצמך ולא על ידי משרתים או שליחים אלא בגוף ממש, על חשיבות של הקפדה על כללי הנימוס, על כללי התנהגות בין בני זוג ולא להאשים את בן הזוג, על הצורה בה יש לבקש בקשות מה', על כך שכאשר רואים שיש חשש לעוול, חשוב להתריע גם כלפי אישיות בכירה בלי לפחד מהתוצאות, וגם שלפעמים יש לקבל את הגזירה מתוך ידיעה שניסינו לשנותה ללא הצלחה.
נקדיש כמה מילים ליצירת אומנות זו. המבנים כמובן מתארים את תקופת האומן ובינם לבין אוהל במדבר אין שום קשר. בתמונה יש רק מלאך אחד, הנראה כמקובל באומנות מאותה התקופה כנער קטן. האריה הקטן הוא תוספת מקורית של האומן והוא מייצג את החוכמה העוצמה והצדק של אברהם והפרחים המלבלבים מסמנים את תחילתו של בן חדש. הבגדים של אברהם ושרה אדומים, צבע הדם המסמל את החיים (או דם מהרחם המסמל את פוריות האישה. אברהם לבוש בשטריימל, שכנראה הצייר הכיר מיהודים שהיו בסביבותו (לא מצאתי מתי התחילו לחבוש שטריימלים אבל כנראה שבמאה ה-15 לבוש זה כבר היה נפוץ).
"בריחה מהמדע - היא בריחה מהמציאות", אומר פרופ' משה קווה, פיזיקאי ולשעבר נשיא אוניברסיטת בר אילן. לדבריו, המתח בין האמונה והמדע הוא מובנה, אלא שמשימתו של האדם החושב, היא למצוא את הדרך ליישב בין השניים.
"הרמב"ם נתן הדרכה איך להתייחס לטקסט שנמצא במחלוקת חריפה עם ידע מדעי", אומר פרופ' קווה. לשיטת הרמב"ם, בהינתן סתירה בין השניים, יש להתייחס לטקסט המקראי כאל אלגוריה. "עד כדי כך הוא אמר: אם יתברר במדע שהעולם הוא קדמון – המשמעות של 'בראשית ברא' היא לא לפי הפשט שאנחנו מכירים", אומר פרופ' קווה.
No comments:
Post a Comment